פגיעה עצמית

למידע מורחב על פגיעה עצמית וטיפול בה הכנסו לאתר המרכז להתמודדות עם פגיעה עצמית בניהולי

כמעט כל אחד מאיתנו התנסה לאורך חייו בהתנהגות אשר עירבה פגיעה עצמית: בחירה במערכת יחסית פוגעת ומתסכלת, הזנחה עצמית גופנית, בחירה בהתנהגות או אמירה המנוגדת לאינטרסים האישיים שלנו וכן הלאה. כאשר התנהגויות אלו מופיעות באופן נקודתי השפעתן על חיינו מוגבלת, אך דפוסים נרחבים ומתמשכים של פגיעה עצמית עשויים לפגוע בתפקוד, ביכולת למימוש עצמי, בקשרים הבין אישיים וברווחה הנפשית הכללית. למרבה הצער, גם כאשר המחירים שגובים דפוסים אלו ברורים, במקרים רבים קיים קושי משמעותי לוותר עליהם ולהחליף אותם בדפוסי התייחסות עצמית חיוביים ומקדמים.

באופן כללי אני מציעה כי קיימים שלושה תחומים מרכזיים של פגיעה עצמית: הפרעות אכילה עליהן ניתן לקרא בהרחבה כאן, פציעה עצמית לא אובדנית והתנהגויות של הרס עצמי.

פציעה עצמית

פציעה עצמית מוגדרת בספרות המקצועית כ"פגיעה ישירה ומכוונת של אדם ברקמות גופו באופן שאינו מכוון לגרימת מוות" (Favazza, 1999) ואכן, במרבית המקרים היא באה לידי ביטוי בגרימה חוזרת ונשנית של חתכים, כוויות או חבלות עצמיות בדרגות חומרה שונות.

באופן מטריד ומצער, פציעה עצמית נתפסת פעמים רבות כמניפולציה או ניסיון להשגת תשומת לב. בפועל, היא נובעת במרבית המקרים מגורמים רגשיים עמוקים ומשמעותיים שביניהם קושי בהפסקה ובוויסות מצבים של סבל נפשי (חרדה, דיכאון, פלשבקים ומצבי דיסוציאציה), אירועי עבר טראומטיים וקונפליקטים רגשיים בלתי מודעים אשר טרם ניתנו להם מילים.

בהתאם לכך שמקורה של הפציע העצמית הוא באזורים נפשיים עמוקים ובלתי מודעים, ולאור ההקלה הרגשית המשמעותית שהיא מספקת, לא תמיד קיימת מוטיבציה להפסקתה. במצבים אלו, הטיפול הפסיכולוגי מכוון להרחבת הבנתה של הפגיעה העצמית ומשמעותה הייחודית למטופל, לצד התמקדות וניסיון להקל על סבל הנפשי אשר עומד בבסיסה. כמו כן, במסגרת הטיפול נעשית עבודת עומק לזיהוי ועיבוד הגורמים הרגשיים העומדים מאחורי הפגיעה העצמית, באופן שמאפשר למטופל לבטא ולתקשר גורמים אלו בדרכים הרסניות פחות.

כאשר מדובר בטיפול במתבגרים הפוגעים בעצמם, הטיפול ילווה בהדרכת הורים אשר תסייע להורים להבין את מקורות הפגיעה העצמית ולאזן בין הגנה על המתבגר לבין מניעת מאבקי כוח אשר עלולים להחמיר את הפציעה העצמית.